שתלים דנטלים

זה אולי נשמע טיפול כואב ומרתיע, אך זהו טיפול המתבצע לרוב בהרדמה מקומית. למטופלים הוא עוזר בשיקום שיניים רקובות או שבורות. 
ניתן לבצע, בעזרת טיפול של שתלים דנטליים, השתלת שן אחת בודדה וניתן גם להגיע לרמה של השתלת מערכת שיניים של 12 במספר -  אם נחוץ הדבר (בעזרת הברגה של 4 עד 6 שתלים לכל היותר).
למטופלים החסרות להם שיניים, שתלים דנטליים זהו פתרון קסם. טיפול זה הוא בעצם השתלה של ברגים המוחדרים לעצם הלסת (שוב, בהרדמה מקומית!) והם עוזרים לבניית גשר של כתרים, להצבת תותבות וכיוצא בזה.

מתי כדאי לעשות שתלים דנטליים?
במקרה כזה לא תמיד עצת הרופאים היא חד-משמעית נכונה. למרות ששיעורי ההצלחה של השתלת שתלים דנטליים קרובה ל-100 אחוז, תמיד כדאי לבדוק ולהתייעץ עם רופא השיניים בנוגע לאלטרנטיבות. אגב, גם לאחר שנים שלאחר ההשתלה לרוב השתלים הדנטליים יש אחוזים גבוהים להישאר בפה, אם כי באחוזים נמוכים יותר (מ-90% של אחוז קליטה בפה המטופל ל-80% לאחר כעשר או עשרים שנה בעניין ההישרדות בפה). הבורג המושתל (או מוברג) בעצם הלסת עשוי טיטניום ואינו מזיק מבחינה כימית לגוף האדם, כך שלא צריך לחשוש בהיבט הזה.

מתי לא כדאי לעשות שתלים דנטליים?
קודם כל, אם הרופא לא ממליץ. שנית, אנשים בגיל צעירים צריכים לחשוב יותר מפעמיים אם לבצע השתלה שכזאת. קבוצות סיכון נוספות יכולות לביות גם מעשנים וחולי סוכרת שאחוזי הקליטה של שתלים דנטליים אצלם נמוכים יותר. ישנם מטופלים בגיל מופלג אשר מצבם הבריאותי לא מאפשר השתלה וכדאי לשקול אלטרנטיבות כמו שיניים תותבות ללא הברגה, על מנת לחסוך טיפול כואב שכזה (שיטה זו אט-אט נעלמת מהעולם בעקבות השיטה של שתלים דנטליים. יש להתייעץ עם רופא שיניים בנידון).